סמיילי כזה, שמספיק לראות אותו כדי להבין ששום דבר טוב כבר לא ייצא מלקרוא את הוואטצאפ…

ובכל זאת אתה קורא, ומקווה שהוא "רק" לא התעורר בזמן…

אבל לא, זה אחד הוואטצאפים המבאסים ממשפחת "הילד שלי חולה", "האוטו לא מניע", "הקאתי כל הלילה", או "דוד שלי נפטר".

ובסוף הוואטצאפ יש כאמור סמיילי בוכה, ואתה בוכה איתו, כי הלקוחות שהוא אמור לבקר אצלם היום כבר לא יזמינו סחורה, או שיזמינו בקטנה, אבל מה אפשר להגיד מול ילד חולה?!

לסוכנים אנושיים יש המון יתרונות. הם מכירים את הלקוחות שלהם באופן אישי, יודעים מה ההעדפות שלהם, מתקשרים איתם בגובה העיניים, ועם חלק מהם הם ממש חברים.

אבל יש להם גם חסרון אחד – הם אנושיים. ובתור אנושיים הם בלתי צפויים.

ריב עם האשה, ריב עם הילדים, תקלה באוטו, צינור שהתפוצץ, ביוב שעלה, ילד חולה, הסוכן בעצמו חולה, בילוי עד מאוחר מדי עם יותר מדי אלכוהול בלילה הקודם, סידורים דחופים ועוד עשרות או מאות סיבות שלא קשורות אליך, שבגללן הסוכן לא יגיע לעבודה.

והיום, כשחוקי העבודה מאפשרים לסוכן לקבל בקלי קלות ימי מחלה, מי לא מנצל את זה פה ושם?

אגב, הוואטצאפ שכבעל עסק אני הכי שונא, הוא זה שכתוב בו "קיבלתי צו מילואים". נכון, זה לא משפיע על היום הנוכחי, אבל מצד שני, זה אומר שבעוד חודשיים פלוס-מינוס אני אצטרך להסתדר עם עובד אחד פחות למשך שבוע-שבועיים, ואיכשהו, זה תמיד ייצא בזמן הכי פחות נוח.

אז נכון, דורי לא מתקשר עם הלקוחות בגובה העיניים, והוא בטח לא חבר שלהם ולא ייצא איתם לפאב, אבל מה, הוא צפוי לגמרי.

בכל פעם שהלקוח שלך ייזכר שחסר לו משהו וירצה לבצע הזמנה, דורי יהיה שם בשבילו וישמח לקבל אותה. שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה.